<h1>הפרדס לרש"י ליקוטים</h1>
<h2>דף טו:</h2>
ומפני מה סוטה נבדקת בג' דברים, במים ובעפר ובכתב. שנאמר, והשקה את האשה. ומן העפר אשר יהיה וגו' וכתב את האלות. כך פירשו רבותי, כי הסוטה והמנאף עמה עברו על ג' דברי[ם] שאומר[ים] חכמים [אבות פ"ג מ"א] הסתכל בג' דברים ואין אתה בא לידי עבירה, ואלו הן, דע מאין באתה מטיפה סרוח[ה], וכנגד טפה הסרוח[ה] היו משקין אותה המים. ולאן אתה הולך למקום עפר רימה ותולעה, כנגד מקום עפר היו (נוהתים) [נותנים] עפר במים. ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון, וכתב לה את האלות. על שם שעברו על ג' דברים שאמרו חכמים הסתכל בג' דברים ואין אתה בא לידי עבירה לכך היו בודקים אותה בג' דברים האמורים (למעי) [למעלה].
<h2>דף כז:</h2>
וכשם שהיו בודקים את האשה, כך היו בודקים לאיש, שנ[אמר] ובאו בה המים, ב' פעמים רמ"ח תמצא המאררים.
<h2>דף לד:</h2>
למטה יוסף למטה מנשה, למה מזכיר כאן יוסף עם מנשה ולא עם אפרים, אלא לומר לך, זה הוציא דבה על אחיו, שנאמר ויבא יוסף את דבתם. וכן גדי בן סוסי שהיה משבט של מנשה הוציא דבה על ארץ ישראל.
<h2>דף לט.</h2>
כהן שנשתמד וחזר בו לא ישא את כפיו ולא יקרא כהן, מאי טעמא דכי יהבו ליה מן שמיא מעלה בזמן דקאים בקדושתיה דכתי[ב] וקדש(ו)[תו], לכל דבר שבקדושה, לפתוח ראשון ולברך ראשון. והאי כבר אחליה לקדושתיה, ומאן דפרי(ס)[ש] ידיה צריך שיהא מאושר בדרכיו מצויין באורחתיה וצריכנ' למיחתם ברכתא מן שמיא על ידיה, כדאמר רב [חולין מ"ט ע"א] כהנים מברכין את ישראל והק[דוש] ב[רוך] ה[וא] חותם על ידן וזה כיון שחילל קדושתיה מה הנאה יש בנשיאות כפיו, וכיצד מברך, אשר קדשנו בקדושתו של אהרן, והוא חילל קדושתיה. ולקרות (ככהן) [בכהן] נמי כי עבדו ליה רבנן מעלה מפני דרכי שלום, כדתנן [גיטין נ"ט ע"א] אלו דברים אמרו מפני דרכי שלום, כהן קורא ראשון ואחריו לוי, אי הוי בקדושתיה קמייתא הוי קרי ראשון, והשתא הואיל ואידחי אידחי. ואשכחינן כהנים איפלגין יקרא לישראל מיקרא מקדמתייהו [ו]שפיר דמי דהא רב קרי בכהני ורב הונא קרי בכהני במקום ר[ב] אמי ור[ב] אסי. ומנלן דאמרי[נן] בכהן דאידחי אידחי. דתנן [מנחות ק"ט ע"א] כהנים ששימשו בבית חוניו אל ישמשו בבית המקדש ב[י]רושל[י]ם, ואין צריך לומר [ל]דבר אחר, [שנאמר] [מלכים ב' כ"ג] אך לא יעלו כהני הבמות אל מזבח ה' אשר בירושלים כי אם אכלו מצות בתוך אחיהם. הרי הן כבעלי מומין וחולקין ואוכלין אבל לא מקריבין. וחלות שרי להו למיכל מידי דהוה אכהן בעל מום.
<h2>דף מט.</h2>
ולמה אין אומר[ים] מזמור אחר שיש בספר תילים שהם כמה נאים לתפילה, מיענך ה' ביום צרה, ואין אנו מזכירין בו שם אלהי אברהם ולא שם אלהי יצחק אלא שם אלהי יעקב. [תשובה] אלא [ש]ביעקב כתב, העונה אותי ביום צרתי ובמזמור זה כתב, יענך ה' ביום צרה. לפיכך אנו מזכירין זכות יעקב, מי שענה ביום צרתו הוא יענה לנו ביום צרתינו.
